זה אף פעם לא מאוחר להתחיל משהו חדש.
בתכלס, כבר ראיתי עולם וברוב
הטיולים דגלתי בשיטת בלי הפלאפון/נטולת חבילה גלישה, כי טסתי במטרה ברורה
להכיר אנשים, לחוות תרבויות, ללמוד על עצמי ולא לחפש ווייפיי בכל חור.
למזלי אני זקנה מדי, כי לא היה לי סמארטפון אי שם ב-2011 (אשכרה נכנסתי
לאינטרנט קפה כדי ליהנות מחוויית גלישה מקרטעת ולשלם על התענוג פר דקה)
בטרם אתחיל את המסע שלי, היה לי חשוב לדייק איפה ארצה להיות (אחח כמה שאני אוהבת את המושג הפלצני "לדייק")
אז הכנתי לי ליסט של מקומות שראיתי ואלו שמות:
- ארצות הברית
- קנדה
- ארגנטינה
- צ'ילה
- אורגוואי
- בוליביה
- פרו
- פנמה
- ניקרגואה
- גואטמלה
- מקסיקו
- קוסטה ריקה
- בלגיה
- הודו
- תאילנד
- ספרד (או אירופה)
- איטליה
- צרפת
- הולנד
- אנגליה
- בולגריה
- יוון
- וכמובן פתח תקווה (גרמתי לכם לקנא ממש בפתח תקווה נכון? תודו!)
הארגזים מוכנים בדירה הפלורנטינית, אורזת את עצמי מתל אביב ומתקפלת לי עם
מינימום ציוד (על זה נדבר בפוסט נפרד, כי אני מהטיפוסים שאורזים יותר מדי
ועדיין לא נולד האדם שזקוק ל-8 ג'ינסים ל4 ימים).
הפעם זה יהיה שונה
מאוד, הרשת החברתית תהיה חלק בלתי נפרד ממני, המחשב יהיה בן הזוג שלי
והפלאפון יהיה הילד הקטן, שאוכל להשתיק אם ארצה.
ועכשיו למהות. אני
בונה לי ליסט חדש של יעדים מלאי השראה, וכאן אתם נכנסים לתמונה. אם יש לכם
יעדים שאני צריכה לראות, תכתבו לי ואולי תזכו בפרס, מתנת. אולי יש לך ביטוח
בריאות, אבל #%#^@.
כתיבת תגובה